ר' אלתר המוכתר

ר' אלתר פנחס אלעזר נולד בטבריה ביד אדר תרי"א[1] (שנת 1851) להוריו ר' אברהם פרץ ושרה בלימה. כמו אביו (ר' פרץ), גם ר' אלתר היה חסיד קארלין, ובמפקד[2] מונטיפיורי של שנת 1875, ר' אלתר רשום (יחד עם אביו – ר' פרץ, ואחיו – ר' זלמן) ב"כולל קארלין", ורשום שעיסוקו – "עוסק במו"מ".

החל משנת[3] 1888/1887, שימש כמוכתר העדה האשכנזית של יהודי טבריה, והיה ידוע בטבריה בכינוי[4] "ר' אלתר מוכתר". משמעות התפקיד – ייצוג של יהודי טבריה מול השלטון העות'מני, וכן להיות אחראי על רישום של לידות, נישואין ופטירות.

סיפור על פעילותו כמוכתר – בשנת[5] תרס"ב, קצת אחרי חג סוכות, הגיעה לטבריה קבוצה מסוימת של אנשים. בפתח העיר, היה קאריקאן[6] של הממשלה. יושבי הקאריקאן לא ראו בעין יפה את הגעת הקבוצה, והאשימו את אנשיה בחילול הדגל של הסולטאן. הם שלחו שליח שיקרא לר' אלתר מוכתר, על מנת שיגיע למקום וינהל דין ודברים עם הקבוצה שהגיעה. בתיווכו של ר' אלתר, הצדדים הגיעו לפשרה. אחד האנשים מאותה קבוצה היה אברהם קוסטיצקי. באלול[7] של שנת תרס"ב, ר' אלתר מוכתר ואברהם קוסטיצקי נפגשו פעם נוספת. ר' אלתר שיתף את אברהם בהתפתחות מדאיגה בנוגע לעסקת אדמה מסוימת (ערבים פנו לממשלה והציגו הסתייגות מביצוע העסקה), שבה היה מעורב חיים קלוואריסקי.

סיפור נוסף[8] – כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הממשלה הטורקית התחילה לדרוש מהיהודים להתגייס לצבא. ר' אלתר ניצל את היותו מוכתר (והרי פנקסי הנולדים והנפטרים בידיו..), ויחד עם ר' פנחס אליאך (יהודי ירושלמי ששהה בטבריה באותה תקופה) – הם התחילו לייצר פספורטים מזויפים. בפספורטים האלו, השם שרשמו היה שם של אדם שכבר נפטר, ובפנקס הנפטרים רשמו את שמו של האדם החי. כך – הסתובבו יהודים בטבריה עם שמות של נפטרים, והשלטונות הטורקיים לא הצליחו למצוא את האנשים שחיפשו. יהודים רבים הצליחו להימנע כך מהגיוס לצבא.

כך זה נמשך תקופה ארוכה.. אבל בשלב מסוים, הממשלה הטורקית קיבלה ידיעות שפנחס אליאך מכין פספורטים מזויפים. לכן, הוא (פנחס) התחבא בביתו של ר' אלתר. הבית היה בעיר העתיקה, בדיוק מול בית הכנסת של חסידי קארלין. באחד הימים, פנחס שמע שאומרים "נקדישך ונעריצך" בבית הכנסת, ויצא אל המרפסת כדי להצטרף ולהגיד גם כן. אחד המתפללים בבית הכנסת ראה מרחוק את פנחס, ובין אם בתום לב או כהלשנה – העביר את המידע הזה הלאה.. עד שבשלב מסוים גם לשלטונות נודע שפנחס מסתתר אצל ר' אלתר.

פנחס הספיק לעזוב בזמן את ביתו של ר' אלתר (עבר להסתתר בירושלים), אבל הממשלה העות'מנית התחילה לחקור את ר' אלתר וילדיו, ובשלב מסוים אף לענות אותם (תלו אותם הפוכים ונתנו להם מלקות בכפות הרגליים) – והם כולם ענו: "לא ראיתי, לא שמעתי ולא יודע". בסופו של דבר, ר' אלתר נשלח למאסר בכלא עכו, והוא ישב שם שנה וחצי. בנוסף – את בנו של ר' אלתר, יהושע, שלחו כאסיר לקונסטנטינופול שבטורקיה. לאחר תקופה מסוימת, הוא שוחרר וחזר לארץ.

יום אחד[9], כשעבר ר' אלתר עם שיירה בגליל, השיירה הותקפה על ידי שודדים. ר' אלתר קרא במתכוון בקול רם לשמות רבים לעזרה, ואז ראש כנופיית השודדים קרא לו ואמר שזיהה את קולו מאז ששמע אותו בבית הכלא בעכו, וכגמול – שחרר את השיירה.

בא' של פסח, ט"ו ניסן תרפ"ב, נפטרה חנה פריידיל (בגיל[10] 68). ר' אלתר, כאלמן, עבר לגור בדירה שכורה ליד ילדיו, ומדי שנה היה נוסע בקיץ למספר חודשים לנוח אצל בנו אשר בירושלים. בסיוון תרצ"ד (מאי 1934), התחילו לרדת גשמים רבים בטבריה, ונוצר שם שיטפון של ממש, שאף גבה קורבנות. ילדיו של ר' אלתר שעוד נשארו בטבריה שרדו את השיטפון, אך חפצים רבים נהרסו והמשפחה נשארה כמעט בלי כלום. באותה תקופה, ר' אלתר שהה בירושלים, ולא היה מודע לשיטפון שהתרחש בטבריה. יום אחד הוא הלך ברחוב, עבר ליד יהודי טברייני-לשעבר, ואותו יהודי שאל אותו לגבי השיטפון, ור' אלתר כאמור לא ידע כלום, התרגש והתעלף, נפל וקיבל מכה חזקה. אנשים הרימו אותו להביאו אותו לביתו של אשר (בנו של ר' אלתר), ובערך אחרי שבועיים הוא נפטר, בט"ו תמוז תרצ"ד. ר' אלתר הובא לקבורה בבית העלמין של טבריה, ונטמן בחלקת המשפחה.

ר' אלתר מתואר[11] כנמוך קומה, בעל זקן ופאות מסולסלות ארוכות. הוא היה לובש קפטן עם פסים, שם חגורת בד רחבה, ומעל כל זה לבש מעיל שחור. בנוסף, היה לו שעון-כיס[12] (של חברת Longines) שקיבל כהוקרה והערכה. ר' אלתר היה[13] נקי, מסודר, פיקח, איש שיחה ובעל זיכרון מצוין.

ילדיהם[14] של ר' אלתר פנחס אלעזר וחנה פריידיל: (יחיאל) אשר (שמואל)[15], בריינדיל הדסה, יעקב משה, מרדכי (זאב)[16], (צבי אריה) לייבל[17], יהושע (נפתלי), (אברהם) יצחק, יונה (שאול)[18].

תמונתם[19] של חנה פריידיל, שרה[20] ור' אלתר פנחס אלעזר:

תמונה[21] של ר' אלתר פנחס אלעזר, אשתו חנה פריידיל, נכדתם שרה ינובסקי, וילדיהם[22]:

פוטומונטז'[23] לתמונה הקודמת – הוספת מרדכי זאב[24]:

תמונת מצבתו של ר' אלתר פנחס אלעזר:

תמונת מצבתה של חנה פריידיל:

---

[1] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[2] http://www.montefiorecensuses.org/scans/11990006.pdf

[3] על חותמת המוכתר שלו חרוט 1305 (שנה מוסלמית).
תמונות של החותמת: https://yohasin.wordpress.com/rabbi-alter-muchtar-seal 

[4] "ספר טבריה: עיר כינורות ויישובה בראי הדורות…", מאת עודד אבישר, עמוד 297.

[5] "בטרם האיר הבוקר", מאת אברהם קוסטיצקי, עמודים 18-19.

[6] קאריקאן – סוכה שבה העוברים והשבים עוברים בידוק.  אם לא מוצאים כלום – הכל בסדר. אם מוצאים טבק או מכתבים – מענישים לפי החוק.

[7] "בטרם האיר הבוקר", מאת אברהם קוסטיצקי, עמודים 80-82.

[8] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[9] תודה למיכה אמיתי (בנו של יונה אמתי) על הסיפור.

[10] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[11] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[12] הספר "מאאתיים סיפורים ירושלמיים", מאת יהודה עצבה, עמוד 154.

בספר, נינתו של ר' אלתר מוכתר – לאה לור – מספרת שר' אלתר היה "קונסול כבוד של אוסטריה בפלשתינה", וקיבל את השעון מוילהלם השני במהלך ביקורו בארץ בשנת 1898.

מבדיקה שעשיתי – ראיתי שישנם מספר אנשים, שקיבלו שעונים דומים – שעוני-כיס זהובים שמזוהים עם וילהלם השני (הזיהוי בדרך כלל בא לידי ביטוי באמצעות חריטה), וניתנו כמחווה מהקיסר וילהלם השני על: שירות ממושך כעובד במפעל נשק גרמני, או זכייה בטורנירים (כדוגמת טורניר רכיבה על סוסים של גדוד פרשים מסוים).

חשוב לי לציין – יש לי ספק מסוים לגבי היותו של ר' אלתר "קונסול כבוד של אוסטריה".

[13] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[14] חוברת שכתב ר' (ישכר) משה אמתי על משפחת ורהפטיג-אמתי.

[15] לגבי שמו של ר' אשר –
בספרון על המשפחה שכתב ר' (ישכר) משה אמתי, שמו רשום כ: (יחיאל) אשר.
בספר סידור של יונה אמתי (אחיו של ר' אשר), רשום זמני זיכרון (יארצייטען), והוא רושם שם "אחי אשר יחיאל שמואל ז"ל נפטר…".
מכאן אפשר להבין שר' אשר למעשה קרוי על שם סבא-רבא שלו – ר' יחיאל אשר שמואל כהנא-שפירא.

[16] למרדכי היה תיק לטלית, שעליו היו רקומים ציורי פרחים והכיתוב: שנת תרס"ב מרדכי זאב וואראפטיק.

תמונה של התיק פרסמה סיגל ניר אמיתי בקבוצת פייסבוק של משפחת אמיתי.

[17] ללייבל היה תיק לטלית, שעליו היו רקומים ציורי פרחים והכיתוב: שנת תרס"ה צבי ארי וואהראהאפטיג.

תמונה של התיק פרסמה סיגל ניר אמיתי (נכדתו של לייבל) בקבוצת פייסבוק של משפחת אמיתי.

לר' לייבל הנ"ל היה נכד בשם יקיר נווה. יקיר שירת כטייס בצבא, ונפל בעת מילוי תפקידו.

[18] יונה כנראה היה הראשון "לעברת" את שם המשפחה מוורהפטיג לאמתי, ושאר המשפחה הלכה בעקבותיו.

העדות הכי מוקדמת שמצאתי לשימוש בשם המשפחה אמתי – חותמת של יונה משנת 1925 (בתקופה שהיה בברזיל).

[19] תודה לחיים ואתי אלבוחר על התמונה.

[20] שרה ינובסקי – נכדתם של חנה פריידיל ור' אלתר פנחס אלעזר (שרה היא בתו של יעקב משה).

[21] תודה לעליזה לב על התמונה.

[22] המצולמים בתמונה (התמונה צולמה בזמן מלחמת העולם הראשונה) הם:
העומדים (מימין לשמאל): לייבל, יצחק, אשר, יונה ויהושע.
היושבים (מימין לשמאל): חנה פריידיל, שרה ינובסקי ור' אלתר פנחס אלעזר.

[23] תודה לעדנה ועמי יובל על התמונה.

[24] מרדכי לא היה בארץ בזמן הצילום (הוא היה בברזיל).