תולדות משפחת רב (Raab)

יהודה (לאון) וחנה רב –

לאון רב (עברת את שמו ליהודה רב) נולד בפשמישל (Przemysl) שבפולין בשנת 1901 לר' יעקב יוסף רב ולנטליה (בתם של אתל ור' לייב אונגר). כנראה שלאון קרוי על שם סבו לייב שנפטר בשנת 1900. לאון עלה לארץ ישראל בערך בשנת 1924, אבל האחים שלו (הרמן, מאוריציו, אברהם וסלה) נשארו בפשמישל ונספו בשואה. הרמן (נולד בשנת 1885 ונישא לגוסטה בסתס) היה מנהל בית החולים היהודי בפשמישל, מאוריציו (נולד בשנת 1899) היה רופא וכימאי, אברהם-רונק (נולד בשנת 1897) היה כנראה נהג קטר וסלה (נולדה בשנת 1896 ונישאה להרמן פרידוולד).[1]

חנה פרומן, בתם של אהרן (הורציג) פרומן (ב"ר יצחק) ודברה (דובה), נולדה בשאקי (Sakiai) שבליטא בערך בשנת 1905. אמה של חנה, דובה, הייתה בתם של חיה (לבית דוידוב) ורובל יענקל לבית גנסברג/הנסברג/יוהנסברג/יוהנסברגר[2]. אביה של חנה, אהרן, אולי עבד כעגלון, והיה ממשפחת פרומן[3]. נראה שלפני שהשתמשו בשם המשפחה פרומן (Fruman), השימוש היה בעיקר בשם המשפחה קופה (Kofe). עד שנת 1862 (לפי רישומים שמצאתי באינטרנט), בני המשפחה השתמשו בשם Koffe/Kofe. לפי רישומי הלידה של אהרן ואביו (ר' יצחק) למשל, הם נולדו עם שם המשפחה קופה (Kofe). אחרי שנת 1862 אפשר לראות ברישומים השונים של בני המשפחה (ממשפחת פרומן) שימוש בשמות המשפחה Koffe,Kofe or Fruman , Koffovich, Koffovich/Fruman ו- Fruman.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, חנה ומשפחתה[4] נאלצו לעזוב את שאקי, ולעבור לגור בגומל שברוסיה. במהלך המלחמה, פרצה מגיפת הטיפוס. האח הקטן – יענקלה (בן 5 בזמנו), היה הראשון שהתחיל לקבל חום ולקחו אותו לבית חולים. חנה ואמא שלה (דובה) נסעו איתו. הוא הבריא, חזר הביתה, ואחרי שבוע דובה חלתה. זה היה בערך בשנת 1916/1917. לקחו אותה לבית חולים. (אחרי גומל הייתה עיירה קטנה ואחריה היה הבית חולים). חנה נסעה לעיתים קרובות לבקר את אמא שלה. האחיות גירשו אותה ואמרו "אמך תבריא ואת תהיי חולה". בשלב מסוים, כנראה שדובה קיבלה דלקת באוזניים וכנראה לא קיבלה טיפול. במהלך חג שבועות, חנה הלכה לבקר את אמא שלה, היא באה לכיכר, ואחות מבית החולים ראתה אותה ושאלה "לאן?", וחנה ענתה "לאמא". האחות ענתה לה: "אמך נפטרה אתמול". בדרך הביתה, חנה בכתה ונכנסה להורים של שרה ברוקר, אמרה "אין לי אמא, אמא נפטרה" והתעלפה. ימי חג השבועות לא היה להם לא אמא ולא אבא (הם לא ידעו שאביהם – אהרן – חי).

מעבר לחג שבועות[5], גם תשעה באב היה תאריך משמעותי. ערב לפני תשעה באב, יענקל ביקש אוכל לארוחת הערב ולא היה בבית כלום חוץ מגרעינים, ואת זה אכלו. למחרת תשעה באב, בשעות הצהריים, חנה קראה ספר ליד השולחן (שולחן היה כמה קרשים מעץ), ואחותה (שושנה או בת שבע) שמה על השולחן אוכל. האוכל היה צלחת מים עם מעט גרופים (ביידיש קראו לזה "הירש") צהובים קטנים. פתאום, הופיע חייל גרמני בדלת (הדלת הייתה תמיד פתוחה), ושאל אם גרה פה חנה פרומן. חנה ענתה שכן, והוא אמר: "הקמנדנט הזמין אותך לבוא איתו". חנה קמה, והם הלכו. כשהגיעו, בהתחלה לא רצו לתת לה להיכנס, אך החייל אמר להם שהיא באה איתו והכל בסדר. הקומנדנט החזיק בידו גיליון נייר, והתחיל לקרוא: "האמא דובה נפטרה, האח שלמה נפטר.." וככה קורא את כל השמות, וחנה מרגישה סחרחורת, והקמנדנט ביקש שיביאו לה כוס מים. הקמנדנט סיפר לה שאבא שלהם חי, והוא שלח דרשה שישלחו להם הביתה. חנה שמחה מאוד, ואכן בסוף המלחמה הם חזרו לביתם הישן שבשאקי.

אחותה של חנה, שושנה (נולדה בשם ליבה רייזא, אך כשעלתה לארץ – היא שינתה את שמה לשושנה), עלתה[6] לארץ ישראל (בשנת 1928),  והתחתנה עם ראובן רוטשילד. ראובן רוטשילד[7] גר בזרקא שבעבר הירדן ושירת שם בחיל הספר. בחיל הספר, הוא (ראובן) הכיר והתיידד עם לאון רב. ראובן ושושנה חשבו לשדרך ללאון את חנה, ואכן, בערך בשנת 1929-1930 חנה עלתה לארץ ובדצמבר 1930 התחתנה עם לאון רב בטבריה. שם (בטבריה) הם כנראה גרו תקופה קצרה, וייתכן שלאחר מכן גם גרו תקופה קצרה בתל אביב, שם נולד בשנת 1931 בנם הבכור יוסף (יוסי), ולאחר תקופה קצרה עברו לבית שאן, בעקבות יהודה (לאון) ששירת בחיל הספר. בערך בשנת 1934 התחילו המאורעות, וחבריו הערבים של יהודה (לאון) אהבו אותו מאוד ואמרו לו שיעזוב מהר כי מתחילה תקופה קשה, ואכן המשפחה עברה לעפולה, שם נולדה בשנת 1935 בתם טובה, ומאוחר יותר (בשנת 1945) נולד בנם דוד (דדי). בעפולה, לאון כבר לא שירת בחיל הספר, אבל ניצל את הרקע הצבאי שלו והמשיך לעסוק בתחום הביטחוני. בין היתר, היה ממונה על עברת נשק בקרב הנוטרים. בנוסף, הוא היה מסייר בין העמדות והיה מוודא שהכל בסדר. לאון וחנה גרו בעפולה בדירה שכורה ורק כעבור שנים הם זכו לעבור לדירת שני חדרים בשיכון עובדים. אמנם דירה קטנה אבל שלהם. בחצר ביתם הם גידלו גפנים והייתה תקופה נהדרת. אחרי מלחמת השחרור, לאון עבד במחלקת עבודה ציבוריות שנקראה מע"צ, וחנה עבדה כעוזרת גננת והתנדבה בארגון אימהות עובדות. יהודה (לאון) נפטר בשנת 1972 וחנה נפטרה בשנת 1990. שניהם קבורים בבית הקברות בעפולה.

---

[1] מידע נוסף על שורשיו של לאון, אפשר למצוא כאן:
https://yohasin.wordpress.com/raab-and-unger-families-from-przemysl

[2] מידע נוסף על משפחת גנסברג/הנסברג/יוהנסברג, אפשר למצוא כאן:
https://yohasin.wordpress.com/iogansberg-family-from-sakiai

[3] מידע נוסף על משפחת פרומן, אפשר למצוא כאן:
https://yohasin.wordpress.com/koffe-koffovich-fruman-family-from-sakiai

[4] מידע נוסף על משפחתם של דובה והורציג פרומן וילדיהם, אפשר למצוא כאן: https://yohasin.wordpress.com/the-family-of-dobre-and-horzig-fruman/

[5] שני הסיפורים על משפחת פרומן בזמן מלחמת העולם הראשונה – מתוך כתביה של חנה פרומן.

[6] ראובן ושושנה הכירה בשאקי. ראובן היה ציוני ועלה לארץ ישראל, והם המשיכו את הקשר ביניהם בהתכתבות. ראובן פנה לאהרן (אביה של שושנה) בבקשה שתעלה לארץ, אך אהרן לא הסכים. מפני שהיא הייתה צעירה. לאחר מכן, ראובן שלח בקשה נוספת, אך גם הבקשה השנייה נענתה בשלילה. כעבור שנתיים, בשנת 1928, ראובן שלח בקשה שלישית.. ובקשה זו נענתה בחיוב, רק לאחר שאביה דאג שתעשה את הנסיעה לארץ עם עוד זוג יהודים שהיו בשליחות הסוכנות בליטא. ( – המידע הנ"ל לקוח מתוך עבודת שורשים שהוכנה על ידי אחד מהנינים של שושנה וראובן רוטשילד.)

[7] ראובן נולד בשאקי, ועלה לארץ בשנת 1925. הוא השאיר מאחור את חברתו שושנה שהייתה אז כבת 16, והבטיח לה להביא אותה לארץ. בשנת 1928, ראובן שלח סרטיפיקאט לשושנה, היא הגיעה באוניה ליפו, ובאותו יום שבו היא הגיעה – הם התחתנו. ( – המידע הנ"ל לקוח מתוך סיפור שסיפרה ברכה רוטשילד ומופיע בביטאון "מדור לדור".)