תולדות המשפחה
הדורות הראשונים בארץ ישראל –
ר' אלטיר[1] (ב"ר שלמה זלמן. נולד בערך בשנת 1840 בטילנעשט שבבסרביה, ועלה לצפת בשנת 1851), התחתן עם באבי (בת ר' חיים שמחה[2]. ר' חיים שמחה עלה לצפת מסאווראן בשנת 1840. בתו באבע נולדה בצפת בערך בשנת 1843/1844), וילדיהם היו: ר' אברהם, רחל, ר' זלמן ור' חיים. מכאן – מתחילה שושלת משפחת בערינזאהן[3].
מגורי המשפחות –
למעט[4] רחל, שגרה בנפרד מהמשפחה (עם בנה אליהו), יתר האחים (ר' אברהם, ר' זלמן ור' חיים) גרו בסמיכות אחד לשני, כל משפחה בנפרד בבית שלה. שלושת הבתים נבנו בצורת מעגל סגור, מסביב לחצר גדולה (מעין "פטיו") שהייתה מוקפת בקירות החיצוניים של הבתים. לכל בית הייתה כניסה נפרדת, ושער יציאה אל החצר. הבתים היו בנויים מאבן מסותתת ולכל בית היו שני חדרים ומבנה עזר. המגורים האלו – של שלושת האחים – היו בקצה העיר, על אם הדרך הישנה למירון.
ביתו של ר' אברהם היה בנוי משני חדרים בשני מפלסים, ובאחד מהחדרים היה פתח למדרגות שהובילו החוצה – אל רחבה של מוכסים, שהיו יושבים בכניסה לשכונה וגובים את המס העירוני שהיה מוטל על המוצרים שהוכנסו לעיר. בביתו לא היה מטבח, והמטבח של הבית היה בתוך ההר בקצה השני של החצר, וכדי להגיע אליו, היה צריך לעבור לכל אורך החצר. בשלב מסוים, ביתו של אברהם לא היה מספיק גדול על מנת להכיל גם את משפחתו וגם את עסק החיטה שלו, ולכן הוא השכיר[5] את דירתו, והתגורר עם משפחתו ליד חנות הקמח שלו, בכיכר הפחמים (קוילין פלאץ). ר' אברהם נהג לשבת בחלק הקדמי של העסק שלו, ומשם היה נותן את הוראות המכירה לאשתו אסתר, שהייתה בבית הסמוך.
ביתו של ר' זלמן היה בנוי בשיפולי ההר, וכדי להיכנס אליו, היה צריך לרדת מספר מדרגות. גם ביתו היה בנוי משני חדרים בשני מפלסים, והרצפה של החדרים הייתה עשויה חמר. לאחד החדרים היה צמוד מטבחון והיה שם פתח למחסן תת-קרקעי שבו אוחסנו פחמים.
בביתו של ר' חיים, אחד החדרים שימש למגורי הילדים, והחדר השני נחשב לסלון וחדר השינה של ההורים. מלבד היציאה לחצר המשותפת, הייתה גם יציאה לחלקת קרקע מגודרת שהייתה שייכת לבית.
הדורות המאוחרים –
צאצאי המשפחה מפוזרים בארץ ובתפוצות[6] (כשהמדינה העיקרית עם נציגות משפחתית מכובדת, מעבר לישראל, היא אוסטרליה), ועסקו ועוסקים במגוון תפקידים.
רבים מהם מוכשרים שהגיעו רחוק בתחומם, וחלקם[7] אף בעלי פרופיל ציבורי גבוה.
עכשיו דורי 